דוגמיות

הוצאה עצמית

בבוקר קפוא בראשית ינואר, כשבוע לאחר שחזר מחופשה בקריביים, מצא הסוכן הספרותי ג'רי מיטלמן את לקוחו בריאן פרייס ממתין לו ליד דלת המשרד. הם החליפו לחיצת ידיים ומיטלמן הזמין את פרייס בלית ברירה למשרדו. הוא הכין לעצמו אספרסו כפול ולפרייס קפה רגיל עם חלב קר. הוא אהב את מכונת האספרסו שלו אהבת נפש. את הלקוחות שלו אהב פחות ואת פרייס לא סבל. הוא קיווה שהפגישה הלא מתוכננת תסתיים מהר.

"החלטתי להוציא את הספר בהוצאה עצמית," אמר פרייס.

"זאת התאבדות," אמר מיטלמן.

"אף הוצאת ספרים לא קיבלה את כתב היד," פרייס אמר. "לכמה הוצאות כבר הגשת, עשר? חמש-עשרה? ולמי עוד תגיש? עברה כבר שנה וחצי מאז שסיימתי לכתוב."

"צריך סבלנות," אמר מיטלמן. "החומר שלך קשה."

"לא אמרת לי את זה אף פעם."

"אז אני אומר לך עכשיו." הוא קיווה שפרייס יפטר אותו כאן ועכשיו, אבל האיש שישב בכורסה מולו לגם מהקפה שלו ושקע בהרהור ארוך.

"הספר הראשון שלך היה קומוניקטיבי," הסביר מיטלמן. "אבל הנוכחי הרבה פחות. קניבליזם הוא לא ממש נושא פופולארי." הוא הציץ בשעונו וקיווה שהאורח הלא קרוא לא יהרוס לו את כל הבוקר.

"הוצאה עצמית," פרייס אמר. "אני אעשה משהו באינטרנט. אני אדפיס כמות קטנה ואנשים יוכלו לקנות את הספר דרך האינטרנט."

"אתה קובר את הקריירה שלך," הזהיר מיטלמן.

"קריירה? לא ידעתי שיש לי כזאת," אמר פרייס וחייך חיוך חיוור.

מיטלמן שתק.

"יש לי רעיון שיווקי," אמר פרייס. "רציתי לדעת מה אתה חושב עליו."

מיטלמן המתין.

"אני אציע משהו ממני לכל מי שירכוש את הספר."

"מה תציע?"

"משהו מאוד אישי," פרייס אמר ונע באי נוחות בכיסא. מיטלמן החליט לא לחקור כדי שלא לבלות שעה ארוכה בדיון שיגזול עוד זמן יקר.

"קידום מכירות לא יכול להזיק," אמר מיטלמן. "זה מאוד תלוי בפרטים ובביצוע. אבל אני לא מבין, איך אתה לבדך בלי גיבוי של הוצאה לאור, חושב שתוכל לעשות את זה?"

"אני לא יכול לחכות," אמר פרייס וקם על רגליו.

עכשיו אנא ממך תעשה לי טובה ותפטר אותי, ביקש מיטלמן בלי קול.

"אני אעדכן אותך," אמר פרייס.

הם נפרדו בלחיצת יד רפה.

בבוקר יום ראשון מושלג, באמצע מרץ, פתח מיטלמן את תיבת הדואר האלקטרוני שלו והמיילים שטפו את חדרו כמו צונאמי.

"קרה משהו ג'רי?" שאלה אשתו בדאגה.

עטוף בחלוק הוא רץ למדשאה הקדמית וחזר עם הניו-יורק טיימס, אותו פתח בשקיקה במטבח. אשתו קראה מעל לכתפו.

"המַאדֶר פַאקֶר, מלה הוא לא אמר לי," מילמל מיטלמן.

"הוא יפטר אותך," אמרה אשתו. היתה לה נטייה לקלקל כל תחושת התעלות שהרגיש. היא קראה לזה ריאליזם.

"הוא לא," אמר מיטלמן. "הוא נאמן. אבל ג'ניס תעשי לי טובה, תמתיני עם השופינג," הוא היה חייב להכניס לאשתו, פשוט כי הגיע לה לביצ'ית.

הוא חיפש בקדחתנות את מספר הטלפון של פרייס.

"למה אני לא יודע מכלום?" אמר כשהוא מחניק את ההתרגשות.

קולו של פרייס היה עמום. "אני מצטער," מילמל.

"מתי אפשר לראות אותך?"

פרייס מילמל משהו ומיטלמן פירש זאת כהזמנה מיידית. "עוד שעה אני אצלך."

הוא לקח רכבת למנהטן ומשם לברוקלין, בתחתית. פרייס גר בבית דירות מוזנח, בדירה שהשקיפה אל מגרש גרוטאות ועם קצת מאמץ אפשר היה לראות את הגשר. נערה אסייתית פתחה את הדלת כדי חרך והציצה בו בחשדנות.

"ג'רי מיטלמן. אני הסוכן של פרייס."

היא סגרה את הדלת, רק כדי לפתוח אותה שתי דקות מאוחר יותר.

"בריאן אמר שזה בסדר."

מיטלמן נהם דבר מה לא ברור ושעט פנימה. בריאן פרייס היה מוטל על מזרן באמצע החדר. מיטלמן הרגיש צורך עז להקיא.

"תפתחי חלון," אמר בקול חנוק.

"קר לו," אמרה הנערה. "שמי יוקרי. אני העוזרת האישית של בריאן."

מיטלמן לא זיכה אותה במבט. לבד מארון, שולחן כתיבה קטן ועליו מחשב שעמד ליד החלון, החדר היה ריק מריהוט.

"מה קורה לך בריאן," שאל מיטלמן ברכות כשהוא כורע על ברכיו ליד המזרן.

"אני במבצע," חייך בריאן חיוך רפה. השיער הבלונדי המקליש שלו נעלם וידו השמאלית שהיתה מונחת על השמיכה היתה מכוסה בתחבושת עבה. מיטלמן הסיר באחת את השמיכה והשיב אותה מייד למקומה. הוא מיהר אל השירותים.

"לא," הזהירה הנערה, אבל כבר היה מאוחר מדי. הוא הקיא את נשמתו באסלה וברח חזרה לחדר. ליבו הלם בפראות, הוא רצה לצרוח אבל הצד הקר והמחושב באישיותו, שהשכיל לנהל משאים ומתנים מבריקים עבור לקוחותיו, תפס פיקוד. הוא פתח את החלון וגמע אוויר קר אל ריאותיו.

"אתה צריך לראות רופא," אמר כשרוחו שבה אליו. "אתה חייב להפסיק עם כל זה. זה טירוף!"

"הוא לא יכול," אמרה הנערה בשלווה. מיטלמן רצה לסטור לה.

"אני לא יכול להפסיק עכשיו," הסכים בריאן. הנערה קירבה בקבוק לשפתיו והוא ינק ממנו באמצעות קשית. "אנחנו מקבלים אלף הזמנות ביום," אמרה הנערה. "עשרת אלפים עותקים דיגיטליים נמכרים ביום ואנשים שולחים את הקבלה באימייל ומבקשים חתיכה מבריאן."

"הם חולי נפש," אמר מיטלמן בגרון יבש.

"אני התחייבתי," אמר פרייס. "זוכר? סיפרתי לך שאני עומד להוציא את הספר בהוצאה עצמית ושאני אתן לקוראים משהו אישי. צילמתי את עצמי מקריא את הפרק הראשון מהספר והבטחתי חלק ממני לכל מי שיקנה אותו. העליתי את הסרטון ליוטיוב ועד היום צפו בו מיליונים."

"חמש מיליון ארבע מאות עשרים וארבע צפיות." הכריזה יוקרי שהציצה למסך המחשב.

"קראתי בטיימס," מילמל מיטלמן.

"הצלחנו," אמר פרייס. בקולו היתה גאווה וגם קצת עצב. "אנחנו בֶּסט סֶלר. מספר אחד באמזון. מספר אחד, ג'רי! התחלתי עם קווצת שערות. אני חושב שהייתי נדיב מדי בהתחלה. אחר כך עברתי לשערה שערה. לצערי גם ככה היה לי מעט שיער. הכול הלך. בית השחי, שיער החזה, הערווה, הכול. ואז לא היתה ברירה, התחלתי לקלף את העור הקשה. ואחר כך נכנסה יוקרי לתמונה, אבא שלה הוא מנתח פלסטי. היא מגרדת את העור שלי ובשירותים היא מחלקת אותו לפיסות מיקרוסקופיות ו…"

"אל תמשיך, תפסתי את הפרינציפ," גנח מיטלמן. "ראיתי בשירותים. זה פשוט מחריד!"

"אני לא יכול להגיד לא למעריצים," אמר פרייס בקול חלול. "לרשת יש חוקים משלה."

"אם הוא יפסיק עכשיו כל האמינות שלו תיהרס בן לילה," אמרה הנערה בשכנוע עמוק.

"אמינות? מה יקרה כשתקלף את כל העור ותיתן אותו במתנה?" מיטלמן הרים את קולו. "מה הלאה?"

"האיברים הפנימיים," אמר פרייס בהיסוס.

"לא את כולם," אמרה הנערה. "לב, מוח, כבד צריכים להישאר ברשותך." היא, אחרי הכול, היתה הגיונית חשב מיטלמן לעצמו.

"האיברים הפנימיים יגיעו רק לקוראים שיזכו בהגרלה. קוראים נאמנים," אמר פרייס. הוא התקשה לנשום.

"קוראי פרימיום," ניסחה הנערה, "כאלה שנרשמים לאתר ומסכימים לקבל חומר פרסומי יקבלו חלק מהמעיים."

"כן, על חלק מהמעיים אפשר לוותר," הסכים פרייס.

"אבל מה הגבול," מיטלמן הרגיש שהוא עומד להתפוצץ. "מתי יסתיים המבצע?"

הנערה ופרייס החליפו מבטים.

"בינתיים," אמר פרייס, "אני בסדר." עיניו אורו, "מתחילות להגיע גם ביקורות טובות על הספר. באיזה שהוא שלב הספר יימכר מאליו."

"אבל עוד לא הגענו לשלב הזה," הזהירה הנערה.

"לא," הסכים פרייס. "אנחנו עדיין לא שם." הוא חייך חיוך חיוור והתעלף.

"זה הלקוח הכי מצליח שלך עד היום", ציינה ג'ניס. "למה אתה צריך להפריע לו לעשות אותנו מיליונרים?"

היה זה יום ראשון שלֵו ושפוי בפרבר ועוגיות השוקולד שג'ניס הכניסה לתנור החלו להפיץ ניחוח נעים. הם ישבו במטבח.

"האיש מתאבד," אמר מיטלמן. "אני לא יכול לתת לזה לקרות."

"זוהי זכותו," אמרה ג'ניס בשלווה. "הצלחת הספר שלו יותר חשובה לו מבריאותו או מחייו ואתה לא תוכל לעצור את זה. אתה מקבל את העמלה הרגילה שלך?"

"עשרה אחוזים," אמר מיטלמן בעגמומיות.

"אני חושבת שלא נשפץ את הבית," אמרה ג'ניס. "אני חושבת שנמכור אותו ונקנה דופלקס באיסט סייד."

מיטלמן נכנע. "מתי העוגיות תהיינה מוכנות?" שאל. "הריח שלהן משגע אותי."

בדירה בברוקלין, החליפה יוקרי אינפוזיה שטיפטפה נוזלים ומשככי כאבים לגופו הדועך של פרייס. היא הקריאה באוזניו אימיילים ממעריצים, אבל הוא לא עשה שום סימן שהוא מקשיב.

"בריאן, אני צריכה להתחיל לחתוך," אמרה. "אני מבטיחה שזה לא יכאב."

פעמון הדלת צילצל. השליח של פֶדֶקְס הושיט לה חבילה. היא חתמה על אישור קבלה ופתחה את החבילה. שערה בהירה נפלה מתוכה על הרצפה. היא קראה את המכתב המצורף: "התאכזבתי לשמוע שבעוד מעריצים אחרים קיבלו חלקים מאיבריו הפנימיים של הסופר האהוב עלי, אני צריכה להסתפק בשערה. אני הייתי מהראשונות שגילו את הכישרון הענק של בריאן פרייס. אבקש להחליף את השערה בחלק פנימי יותר ואני מקווה לקבל משהו מהמוח שלו, כמובן רק אם זה אפשרי. בכל מקרה אני מבטלת את הקנייה שלי עד שתַראו לי שאיכפת לכם ממעריצה ותיקה כמוני."

יוקרי כרעה על ברכיה. בידה האחת ליטפה את מצחו של פרייס ובשנייה החזיקה את סכין המנתחים הקטנה.

"כולם אוהבים אותך," אמרה ברוך.

"הספר," לחש פרייס. "הם אוהבים את הספר."

 

 

—————————————–       ————————————

אם אתם מעונינים בספר המלא ניתן לרוכשו באתר ולקבלו בדואר או באמצעות שליח באיזור גוש דן. (המשלוח עלינו).